הגדרה: בנייה נמוכה מתייחסת למבנים למגורים בעלי מספר קומות נמוך, בדרך כלל עד שתיים. הגדרה זו עשויה להשתנות במקצת בין תוכניות מתאר מקומיות וגורמים רגולטוריים שונים.
סוגי בנייה נמוכה:
- בנייה צמודת קרקע: בתים בודדים, וילות, קוטג'ים, בתים דו-משפחתיים או ארבע-משפחתיים.
- בנייה רוויה נמוכה: בניינים רבי קומות (עד 4 קומות) עם מספר קטן יחסית של יחידות דיור (עד 4 דירות לדונם).
יתרונות:
- איכות חיים: שטח פרטי, גינה, תחושת מרחב ופרטיות.
- קהילה: קהילה מגובשת יותר, קשרים חברתיים חזקים יותר.
- צפיפות נמוכה: פחות עומס על תשתיות, פחות פקקים, פחות זיהום אוויר.
- נוף פתוח: שמירה על אופי כפרי, נוף פתוח ומרחבים ירוקים.
חסרונות:
- עלות: מחירי קרקע גבוהים יותר, עלויות בנייה גבוהות יותר.
- צריכת קרקע: שימוש נרחב יותר בשטח קרקע, פחות יעילות.
- תחבורה: תלות רבה יותר ברכב פרטי, פחות אפשרויות תחבורה ציבורית.
- שירותים: פחות שירותים ציבוריים זמינים, מרחק גדול יותר ממרכזי קניות, בתי ספר וכו'.
מגמות עכשוויות:
- התחדשות עירונית: עיבוי עירוני תוך שימור אופי צמוד קרקע.
- בנייה ירוקה: בנייה נמוכה יעילה יותר מבחינה אנרגטית.
- טכנולוגיות חדשות: שימוש בטכנולוגיות חדשניות לבנייה מהירה וירוקה יותר.